סוגי דיאליזה

סקירה רפואית

דיאליזה היא תהליך מלאכותי שבו תוצרי פסולת ונוזלים עודפים מוצאים מהדם. במצב נורמלי מבצעות הכליות תפקידים אלה. מי שכליותיהם ניזוקו או "נכשלו" ואינן מסוגלות לעבוד באופן תקין עלולים להזדקק לדיאליזה.

למה זה נחוץ?

בגוף האדם ישנה כ 6 ליטר דם ( 70 מיליליטר לכל ק"ג בגוף), הכליות מסננות כ-1,500 ליטרים של דם מידי יום, כלומר כ 250 פעם את כל הדם בגוף.

הוצאת תוצרי פסולת מהדם היא חיונית לקיום חיים.אם הכליות מתפקדות באורח לא תקין תהיה הצטברות של תוצרי פסולת בדם. ללא דיאליזה, כמות תוצרי הפסולת בדם תגדל באופן הדרגתי עד לרמה מסוכנת. הם יהפכו לרעילים ויגרמו תרדמת ומוות.דיאליזה משמשת לעיתים להרחקה מהירה של סמים או רעלים מהדם.

איך זה נעשה?

קיימים שני סוגים דיאליזה השווים ביעילותם, 

- המודיאליזה

- דיאליזה צפקית (פרטוניאלית) 

המודיאליזה

בהמודיאליזה, הדם מוזרם אל מחוץ לגוף דרך מכונה המכילה מסננים מיוחדים, דרך צינור דק וגמיש (קטטר) המוחדר אל תוך הווריד. המסננים מסירים את תוצרי הפסולת מהדם, המועבר דרך מכונת הדיאליזה, בטרם יוחזר לגוף דרך קטטר אחר.במילים אחרות, מכונת הדיאליזה היא כליה מלאכותית. 

סוג חיבור למערכת הדם.

 - באמצעות פרמקט המחובר לעורק הלב  

באמצעות פיסטולה (שאנט) המחוברת למערכת הדם בזרוע 

_{סוגי חיבור שאנט לזרוע המטופל}

כדי לבצע דיאליזה יעילה, דרוש שנפח דם גדול (200-300 מ"ל) יעבור מהגוף אל סליל הדיאליזה, ושם יעבור סינון מהחומרים הבלתי רצויים והרעלים המצטברים בו בשל אי ספיקת הכליות. וריד רגיל הוא קטן ואינו מסוגל להעביר דרכו את נפח הדם הרצוי לדיאליזה. לכן, יש צורך ליצור חיבור בין עורק לווריד (מתחת לעור) כך שבווריד תתפתח זרימת דם גדולה, כמו בעורק. זרימה כזו תאפשר את נפח הדם הרצוי שיעבור אל סליל הדיאליזה. וריד כזה נקרא בשפה המקצועית שאנט (או דלף או אקסס) לדיאליזה. יצירת החיבור בין הווריד לעורק נעשית בניתוח. לאחר כ-3-6 שבועות לערך, הווריד מתמלא דם שמגיע מהעורק והולך ומתנפח. ניתן לראות על פני היד התפתחות של ורידים גדולים ונפוחים, המעידים על זרימת דם גבוהה. 

_{סוגי שאנטים לדיאליזה}

^{שאנט טבעי - פיסטולה}

חיבור בין עורק לווריד הנעשה מתחת לעור. הוא יכול להעשות באזור שורש כף היד, המרפק, ואף גבוה מכך (בהתאם למצב הוורידים). המנתח עושה הערכה טרם הניתוח לגבי מיקום יצירת השאנט. הניתוח מבוצע בדרך כלל בהרדמה מקומית. לאחר הניתוח נשארת צלקת באורך 2-3 ס"מ. באזור של השאנט ניתן לחוש ברטט (שאפשר גם לשמוע אותו), שהוא הסימן העיקרי לכך שהשאנט מתפקד. כעבור מספר שבועות (4-6, אך יתכן גם יותר מכך), השאנט "מבשיל" וזרימת הדם בו עולה, הווריד גדוש ויש נפיחות מעל לפני העור. הצוות הרפואי בודק ועוקב אחר בשלות השאנט וכאשר הוא מוכן, ויש צורך, ניתן להתחיל ולהשתמש בו לדיאליזה. 

_{שאנט מלאכותי - גרפט}

ישנם מקרים בהם אין לחולה ורידים המתאימים ליצירת שאנט. במקרים אלו משתמשים בשתל מלאכותי העשוי מחומר סינטטי. מחברים קצה אחד של השתל לווריד ואת הקצה השני לעורק. החיבור נעשה מתחת לעור. לאחר כ-2-3 שבועות ניתן כבר להתחיל ולהשתמש בגרפט לדיאליזה. 

לפני שמתחילים המודיאליזה, צריך להגדיל את כלי הדם בפרוצדורה כירורגית קטנה. לאחר שהוגדלו כלי הדם ניתן להחדיר את הקטטרים. הזמן הנדרש לדיאליזה תלוי במידת תפקוד הכליות, במשקל הנוזל הנצבר בין טיפול דיאליזה למשנהו, בכמות תוצרי הפסולת בגוף ובמידות המטופל. המודיאליזה אורכת בדרך כלל 3-4 שעות, ויש לבצעה 3 פעמים בשבוע. המודיאליזה מתבצעת בדרך כלל במכון דיאליזה מיוחד או ביחידת דיאליזה בבית החולים. במקרים מסוימים ניתן לבצעה בבית, בקרב מטופלים:

• המסוגלים ללמוד את הפרוצדורה, לבצע אותה ולהתמיד בטיפול.
• שהיו במצב יציב בזמן הדיאליזה.
• שאין להם מחלות אחרות, העלולות להפוך דיאליזה בבית למסובכת או לבלתי בטוחה.
• שיש להם כלי-דם מתאימים להחדרת הקטטרים.
• שמטפל הנמצא בביתם, לאחר ששקל היטב בדבר, יכול לעזור להם עם ההמודיאליזה.
• שביתם מרווח וערוך לשימוש במכונת דיאליזה, או שאפשר להתאים אותו להיות כזה.

טיפול המודיאליזה המבוצע בבית, אינו ממומן ע"י קופות החולים וכרוך בתשלום לא מבוטל.

דיאליזה ציפקית

הבטן מכילה את הקיבה, המעיים, הכבד, כיס המרה, הלבלב והטחול. 

דיאליזה ציפקית (המכונה גם דיאליזה פריטונאלית או ביטנית) מבוססת על יכולת הסינון הטבעית של הציפוי הפנימי של הבטן (הפריטונאום). בדיאליזה ציפקית, הציפוי הפנימי של הבטן משמש כמסנן (פילטר), להרחקת תוצרי פסולת מהדם.לפני שאתם יכולים להתחיל בביצוע דיאליזה ציפקית, תצטרכו לעבור פרוצדורה כירורגית קטנה על מנת להחדיר קטטר לתוך הבטן. הקטטר סגור בדרך כלל, חוץ מהזמן בו מתבצעת הדיאליזה, שאז נכנסים לבטן ומוצאים ממנה נוזלים.במהלך הטיפול, שקית עם נוזל מיוחד הנקרא דיאליזט מחוברת לקטטר ודרכו מוכנס הנוזל לבטן. הנוזל נשאר במקום למשך 6-24 שעות, תלוי בסוג הדיאליזה הציפקית שבשימוש. במשך פרק זמן זה, רעלנים (טוקסינים), תוצרי פסולת ועודפי נוזלים עוברים מזרם הדם אל הדיאליזט, אשר מנוקז מהבטן החוצה דרך הקטטר.מספר שקיות הדיאליזט שייעשה בהן שימוש (אחת אחר השנייה) במהלך כול טיפול, תלוי בסוג הדיאליזה, מידת התפקוד של הכליות, חומרת הבעיה הכלייתית, גילו וגודלו הפיזי של המטופל. יש 2 סוגים עיקריים של דיאליזה ציפקית:

דיאליזה ציפקית המתמשכת כל היממה והמתבצעת ידנית (CAPD).

זהו טיפול רציף ומתמשך שיכול להיות מבוצע על-ידי המטופל או קרוב משפחה ולא דורש מיכשור מיוחד. הדיאליזט נשאר בבטן בין 4 ל-8 שעות ואז מוחלף מיידית עם תמיסה טרייה. הטיפול נעשה בין 4 ל-5 פעמים ביום, כל יום.

דיאליזה ציפקית המתבצעת בעזרת מכונה אוטומטית (CCPD).

זהו טיפול הנעשה במשך הלילה ודורש מכונה שתבצע את החלפת הנוזלים בזמן השינה. CCPD אורכת בין 10 ל-12 שעות. רוב החולים צריכים להיות מחוברים למכונה מידי לילה. אחרי שהיו מחוברים למכונה כל הלילה, רוב האנשים מחזיקים את נוזל הדיאליזה בבטן במשך היום, אך מקצתם יצטרכו לבצע החלפת נוזלים במשך היום או אחה"צ המאוחרים.דיאליזה ציפקית נחשבת לשיטה עדינה יותר מאשר המודיאליזה. היא מתאימה במיוחד לתינוקות ולילדים וכן לאנשים מבוגרים יותר שהמודיאליזה מתישה אותם מדי. דיאליזה ציפקית יכולה להתבצע גם במקום העבודה או במכונית, כך שניהול שיגרת חיים רגילה, כמו נוכחות סדירה בעבודה או בלימודים הופכת למשימה קלה יותר. 

                                                                  המאמר לקוח מתוך אתר קופת חולים מכבי ואתר כמוני